פסק-דין בתיק ת"א 154597-09

א.         פתח דבר:

1.                  התובע, יליד 9.2.1954, נפגע לטענתו בתאונה שאירעה ביום 27.7.2006 עת ירד מטרקטור זחלי - עליו עבד מטעם נתבעת 3 באתר עבודה בבית"ר עילית - נפל ונפגע בברך ימין (להלן - התאונה, הטרקטור והאתר, בהתאמה).

2.                  כתב התביעה המקורי הוגש נגד נתבעת 2 בלבד ונטען בו כי התאונה היתה תאונת דרכים שבגינה זכאי התובע לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - חוק הפיצויים). לאחר נטילת רשות כדין תיקן התובע את כתב התביעה, באופן שהוספו כנתבעות בתובענה מעסיקתו, נתבעת 3, וכן נתבעת 1, חברת ביטוח אשר ביטחה את העבודה בטרקטור שלא במסגרת פוליסת ביטוח על פי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

3.                  נתבעת 2 כפרה באחריות כלשהי מטעמה בטענה כי הטרקטור אינו רכב מנועי כהגדרתו בהוראות חוק הפיצויים. נתבעת 2 טענה כי מדובר בטרקטור זחלי, אשר אינו כשיר מבחינה משפטית-נורמטיבית לנוע בכבישים ועל כן אינו נכנס בגדרי תחולתו של חוק הפיצויים בהתאם להלכה שנפסקה ברע"א 2212/99 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' לוי, פ"ד נד (2) 303 (2000).

4.                  בדיון הראשון שנערך לפניי בתובענה פתח ב"כ התובע בציינו:

לאחר שבחנתי את טענות הנתבעים שאין מדובר בתאונת דרכים, אני מסכים כי לא מדובר בתאונת דרכים ובנסיבות אלה אני מבקש לדחות את התביעה נגד נתבעת 2. אבקש להמשיך התביעה נגד נתבעות 1 ו-3 כתיק נזיקין רגיל (ר' בפרוטוקול, עמ' 1 שורה 11 ואילך).

5.                  על רקע זה - ולאחר דיון בסוגיית ההוצאות - ניתן פסק דין חלקי, שבמסגרתו נדחתה התובענה נגד נתבעת 2 ללא צו להוצאות. התובענה המשיכה אפוא להתנהל רק נגד נתבעות 1 ו-3 (להלן - הנתבעות) ופסק דין זה עניינו בשאלת אחריותן של נתבעות אלה בלבד.

6.                  לא למותר להעיר, כי משנדחתה התובענה לפי הוראות חוק הפיצויים, נטל ההוכחה הרובץ לפתחו של התובע כולל לא רק את הנטל להוכיח את עצם קרות התאונה ואת הפגיעה הרפואית שנפגע התובע בעטייה, אלא גם את הנטל להוכיח התרשלות מצד נתבעת 3 אשר גרמה לתאונה; והכל בהתאם להוראות הרלוואנטיות שבפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - פקודת הנזיקין).

7.                  עוד יש לציין, ברקע הדברים, כי התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל) כתאונת עבודה ונקבעה לתובע בגינה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי הוראות סעיף 35(1)ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן - תקנות המל"ל). התובע קיבל אפוא תגמולים מהמל"ל בהתאם.

8.                  משהפכה התובענה לתובענה לפי הוראות פקודת הנזיקין צירפו הצדדים חוות דעת רפואיות מטעמם, בתחום האורתופדי. ד"ר אליהו טל, המומחה הרפואי מטעם התובע, קבע בחוות דעתו כי שיעור נכותו של התובע בגין ברך ימין הוא 20% לפי הוראות סעיף 35(1)ג' לתוספת לתקנות המל"ל. ד"ר טל קבע עוד כי יש לייחס מחצית מנכות זו למצבו הרפואי הקודם של התובע. עם זאת, לנוכח הסיכוי להחמרת מצבו הרפואי של התובע יש מקום, לשיטתו, להעלות את קביעת הנכות הצמיתה בגין התאונה דנא במחצית, כך שבסך הכל יש לקבוע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין התאונה.

9.                  ד"ר ולנטין ז'טלני, המומחה הרפואי מטעם הנתבעות, הדגיש את משמעות הפגיעה הקודמת ממנה סבל התובע. ד"ר ז'טלני ציין כי לפני כ-35 שנה סבל התובע מפריקה של הברך הימנית, שהותירה אי יציבות בולטת של המפרק לכל הכיוונים, אשר בעקבותיה ובשל הקושי בהליכה נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 30%. על פי קביעתו של ד"ר ז'טלני, השינויים הניווניים שנגרמו בציר ברך ימין של התובע אין להם כל קשר לתאונה דנא, ולפיכך אין מקום לקבוע לתובע נכות צמיתה בגין התאונה דנא.

10.              לרקע חוות דעת אלה הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית, שלפיה לצורך התובענה דנא תועמד נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בגין התאונה על השיעור הממוצע שנקבע בחוות דעת המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, דהיינו: על שיעור של 7.5% (ר' בקשה מס' 13).

ב.         עיקר ראיות התובע וטענותיו:

11.               מטעם התובע העיד התובע בלבד. על פי האמור בתצהירו, עובר לתאונה עבד התובע על הטרקטור וביצע חפירות והובלות עפר כדי להנמיך שטח על מנת להכשירו לבנייה. מדי כחצי שעה היה על התובע לעצור את הטרקטור, לרדת ממושב הנהג ולבדוק גבהים של השטח כדי להגיע לגובה קרקע רצוי; וכל זאת הואיל ובמקום לא היה עוזר, מפקח, או מנהל עבודה מוסמך שינחה את התובע לגבי מצב הגבהים של הקרקע.

12.              לטענת התובע, באחת הפעמים, שעה שירד מתא הנהג כדי לבדוק מה מצב גובה הקרקע, בעודו עומד על חלקו העליון של זחל הטרקטור ומשקיף לעבר הקרקע, לפתע נתקעה רגלו ונתפסה בחריץ שנוצר בשל קיומו של רווח גדול מידי בין חוליות זחל הטרקטור. כתוצאה מכך נפל התובע ארצה ממרומי הטרקטור ארצה ונפגע בברכו הימנית.

13.              על רקע זה נטען בכתב התביעה המתוקן, כמו גם בתצהיר התובע, להתרשלות של הנתבעת בראשי רשלנות שונים ומגוונים: החל בטענות כי הטרקטור לא תוחזק כראוי וזחליו לא היו תקינים; עבור בטענות כי באתר לא היה מנהל עבודה מוסמך, עוזר או מכוון וכי שיטות העבודה באתר היו רשלניות ובלתי בטיחותיות; וכלה בטענות כי העובדים באתר לא הודרכו באופן ראוי ולא סופק להם ציוד בטיחות נדרש.

14.              עם זאת, ראוי לציין כבר עתה כי בחקירתו הנגדית בבית המשפט מסר התובע גרסה השונה בפרטים מהותיים מהגרסה שבתצהירו. ראשית, בניגוד לטענה כי לא היה באתר מנהל עבודה מוסמך טען התובע כי אמנם נכח במקום מנהל עבודה כזה, ששמו כרמי, אשר לא שעה לבקשותיו " שיבוא מישהו שידאג לאיזון השרשרת" (ר' בפרוטוקול, עמ' 9 שורה 26). זאת ועוד, התובע הודה, אם גם בחצי פה, כי באתר נכח בן מיעוטים בשם עאדל, אשר שימוש כ"ג'וקר", דהיינו: כעובד שתפקידו לפקח על מפעילי הכלים ( שם, בעמ' 12 שורה 16).

15.              שנית, התובע הודה כי הירידה מתא המפעיל בטרקטור הצריכה בכל מקרה דריכה על הזחל, ובסופו של דבר תיאר את נסיבות קרות התאונה באופן שונה לחלוטין, וכדבריו:

ש.        אני מציג לך תמונה (נ/1 - ש.א.) , זה דגם הכלי שעבדת עליו?